1800550 obox
סיפורים
סטארט אפ - סיפור בהמשכים
פרק ז
השמים האפורים סרבו להתבהר. אפרפרותם נתלתה ברקיע והטילה שמץ של דיכאון.
יעל פסעה לצד יונתן במתינות כשידיה נתונות בכיסיה. כן, יעל לא אוותה לסרב להצעתו המפתה של יונתן. מצד אחד היא הייתה אחרי השידוך המתיש נפשית של יואל וייס, וחשה צורך לאפשר לעצמה לשחרר מחסומים נפשיים שהיו עצורים אצלה זמן רב. כאשר נפגשה עם יואל יחסה היה מעט קשוח ליונתן, וכעת היא חשה צורך לפצות את יונתן על יחסה המבולבל.
אך כעת, כשהיא הסירה מעליה את עול הפגישות היא שוב חשה במצב רוח מסוקרן ומתפתה... תמיד חשה כבולה בכבלי הסמינר, המשפחה, החברות.
כעת הייתה משוחררת. יעל חשה משהו משתחרר מתוכה, משהו הרוצה לחצות קוים אדומים בלתי מסומנים, לבדוק גבולות. היא נזכרה בשיעור פסיכולוגיה האחרון בו המורה שפרה נחשוני אמרה שבני הנוער מחפשים את עצמם ע"י הגדרת או חיפוש גבול. כעת היא חשה ממש כמו אחד מבני הנוער ששפרה נחשוני היטיבה בלשונה הציורית לתאר. שוב חשה כנערה בת שש עשרה המחפשת את עצמה דרך נגיעה בגבולות מטשטשים, מנסה לעבור גבול פרוץ בלתי שמור.
שוב חדר רול כעוס לתוכה מאיים, מבקש, מתחנן וזועק:
"יעל!! הי- ז- ה- רי!"
"אני שואל ת'שאלה הזו פעמיים ואת לא עונה..." קטע יונתן את הרהוריה.
"אם תשאל אותי שוב אני מבטיחה לענות. פשוט הרגע נחתי מטיסת מצפון לא קלה...".
"נשמע מעניין, טיסת מצפון. טוב שלא התרסקת או משו. אבל רק רציתי לשאול, זאת אומרת כבר שאלתי, אמא שלי באה לבקר אצלי. מעוניינת לקפוץ לומר לה שלום? אולי גם נאכל משהו..." יונתן ניסה להלביש הסבר הגיוני לביקור כדי שיעל תרגיש בנוח.
יעל התלבטה אם להתחיל להסביר ליונתן את עניין הכשרויות או לפצוח במונולוג עסיסי על תאוותה הבלתי מוסברת למנת שווארמה מכל סוג שהוא...
"יונתן, אני באה סתם לראות את הבית שלך, לומר שלום לאמא שלך. אל תחשוב שזה רשמי אירוח. והכי חשוב שזה יישאר בייננו ואף אחד לא ידע שעשיתי ביקור בית אצלך. דיל?"
"בטח שדיל, את לא סומכת עלי? אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך שנים. ובמחשבה שנייה אני מבין למה התחמקת בקטע של האוכל. את בקטע של כשר, מצטער שלא חשבתי על זה קודם... "
יעל הביטה ביונתן במבט מודה. "אתה מבין אותי יותר מהרבה אנשים..." אמרה יעל בלחש.
יונתן החנה את הגולף בחניה הפרטית לדיירי רחוב החלוץ 5 דומם את המנוע, והמתין שיעל תצא מהרכב. יעל הניחה את רגליה על המדרכה והזדקפה.
הם ירדו את מדרגות הבניין זה לצד זו. גב' קוקוס שוב צצה בחלון וקראה לעבר יונתן:
"כפרה עליך נשמה הבאת כלה גם יפה וגם צנועה..."
"יפה, תרגיעי היא מכרה מהעבודה..." גיחך יונתן.
"מותק, תתחתני איתו הוא ממש המלאך של הבניין"
"שיהיה לך ערב טוב יפה" חייך לעברה יונתן.
"תודה נשמה, אתה חמוד. תעשה נחת לאבא ואימא תביא ילדים..." קראה אחריו השכנה כשהיא איננה מפספסת ח' גרונית עמוקה.
יעל סימנה "השתק" לכל ייסורי המצפון שלה והמשיכה לשוחח עם יונתן.
יונתן נעץ את המפתח בדלת 'חת שתיים והדלת נפתחה. הדירה הייתה חנוקה ובלתי מאווררת, אך מסודרת. יעל העבירה מבט בוחן לעבר הסלון. היו שם כורסא זוגית בגוון ירוק תפוח ושני פופים בגון שמנת שנהב. מתוך אחד הפופים הציץ ראש מתולתל שצפה במרקע במתח רב ושאג מפעם לפעם שאגות שמחה.
"הי עומר" קרא יונתן בקול על מנת להסב את תשומת ליבו של עומר.
"אתה פה?" ענה עומר מבלי להזיז את ראשו.
"כן, ולא רק אני."
עומר סובב את ראשו, והופתע לראות לצידו של יונתן בחורה חרדית העונה לכל התיאורים המקובלים .
שרוול ארוך, חצאית ארוכה, ועמידה מכופפת וביישנית.
"שלום ליונתן ולאורחת הכבודה....." עומר אפשר ליונתן להשלים.
"יעל"..
"שלום יעל, אני עומר." עומר הזדקף מלוא קומתו מתוך הפוף וקד קידה בלתי נראית.
"שלום שלום, "הנהנה יעל כשהיא נועצת מבט מבויש ברצפה.
יונתן חיפש דרך להפשיר את הקרח, אך עומר החווה ואמר: "יונתן יש אחלה משחק של צ'אסקא נגד מכבי. זה גמר של היורופליג אם אתה לא זוכר."
"עזוב לא מעניין..יעל, מעניין אותך?"
"דווקא עקבתי אחרי הדרך הארוכה של מכבי תל אביב עד לאירופה, לא צמוד, אז כן מעניין אותי. אגב איפה אמא שלך?"
יונתן התנער. "אה אמא שלי לא הגיעה עדיין... היא תגיע בהמשך אל דאגה." ואז עיכל את המשפט האחרון שיעל אמרה, ועיניו התעגלו בהלם מהול בתימהון "את עוקבת אחרי המשחקים של מכבי???"
"אהמממ.., כן בשעות הקשות אני מסוגלת לעשות גם את זה..."
עומר היה המום מכדי לענות ומשום כך המשיך לצפות במשחק. "דוסית מוזרה," המהם לעצמו מתחת לשפמו הווירטואלי.
המשחק נגמר כעבור חצי שעה בתוצאה 'תיקו'.
עומר ניסה לכבוש את אכזבתו על ידי בקבוק בירה קריר.
יונתן הציע ליעל בירה. יעל סירבה בנימוס אופייני.
יונתן הביט ביעל. יעל שוב בהתה בתקרה הלבנה המשעממת. כשהיא מהורהרת, מנותקת.
"יעל" לחש לה קולו הכאוב של אביה "איך את מעזה לעשות לנו את זה? איך? איפה טעינו? מה לא עשינו כמו שצריך? את רוצה להרוג אותי מוקדם? לא מספיק אנחנו דואגים לך כבר ככה שאת צריכה להוסיף לנו דאגה על דאגה? אין לך גבולות?? יעל אנחנו נמות צעירים מהדאגות הללו... יעל הפסיקי!! יעל הצילי את עצמך! מהרי לכי משם." הדהד קולו של אביה. לפניה הצטיירה דמותו של אביה כואבת, כואבת. "יעל לכי משם עכשיו ... עכשיו."
"יעל?" קרא יונתן. "את בסדר? את חיוורת נורא.. בואי אביא לך לשתות משהו..."
"יעל!! את איתי?"
יעל הקיצה מההזיה שתקפה אותה. "אהמ... כן" ענתה בקול חלוש.
"אני... אני אלך הביתה. יש לי סחרחורת בראש, לא טוב לי..." אמרה בבלבול.
"את רוצה שאביא אותך הביתה?"
"לא,אאאני אלך לבד..."
"את בטוחה?" הביט בה יונתן בדאגה.
"בטוחה, בטוחה!" רצתה יעל לזעוק. אך ענתה בקול חלוש "כן".
"טוב יעל, תרגישי טוב". יונתן ליוה את יעל לעבר הדלת ועומר הביט במבטים תמהים ומודאגים על הבחורה החרדית שניפצה לו כל סטיגמה אפשרית אך הצליחה לבלבל אותו.
"הפאטה מורגנה נעלמה.." הרהר לעצמו בשובבות ואפשר לעצמו להמשיך לבהות במרקע הטלוויזיה.
יעל פסעה אל מחוץ לבנין כשיונתן מלווה אותה במבטיו.
הטלפון הסלולארי של יעל צלצל. מספר לא מוכר הופיע על הצג.
יונתן המשיך לצפות בה, אך היא נעצרה, גשם החל לרדת בקילוח דק. האוויר היה קר.
הצלצול המשיך לנסר באוויר. הגשם התחזק, הקילוח כבר לא היה דק. יונתן פסע לעברה.
"הלו" זעקה לפתע יעל לתוך פומית הטלפון.
"יעלי-------"
"כן..."
זאת אמא."
"אמא..." יעל פרצה בבכי חרישי בלתי מוסבר.
יונתן הציץ מבעד לכתפה של יעל .
"יעלי.... תשבי, תשבי חמודה..."
הגשם הפך לתוקפני וחסר רחמים.
"יעלי, אבא בבית חולים, אבא לא מרגיש טוב" בכי השתלב במילותיה של אמה.
רעם ליוה את הבשורה.
"אמא" יעל זעקה. "אמא!!!"
עוד רעם מלווה בברק הופיע.
"הוא חי??" ברק הכה שוב.