סיפורים
ריגול ונקמה בצידו - סיפור בהמשכים
פרק ז
רוח סתוית החלה לנשוב ומ. מיהר ללבוש את הזקט שלו.תקופה זו של תחילת תשרי הייתה קרה למדי לטעמו.
עלי שלכת החלו נושרים בזה אחר זה וגשם קל החל לרדת.
הוא הסתכל על ראש המוסד בתמיהה "יוסי נחטף?למה לא עידכנת אותי?" שאל.
-"כפי הנראה כן,ואת זה אנחנו הולכים לבדוק".ענה ראש המוסד.
הוא שלף את הביפר שלו וכתב הודעה בזו הלשון:"איקס כאן ואי תתחילו בחיפושים אחר הנעדר י.".
כעבור שנייה קצרה הביפר צילצל,הוא קיבל תגובה:"קיבלת ואי,החיפושים מתחילים".
"זהו העיניין סודר,כעת אפשר לפנות לכתובת שבידינו" המהם ראש המוסד ספק לעמו ספק למ.
מ. שלף מכיס הזקט שלו את הפתק שמסר לו המוכר הבלונדי,הפתק הספיק להתרטב מהגשם והכתובת נראתה אך בקושי.
מ. הרכיב את משקפי הקריאה שלו ואחר מאמץ קטן קרא בקול:"רמב"ם 10 נתניה".
הם ניכנסו ליונדאי,ראש המוסד מיהר להתניע,עברה רבע שעה של נסיעה ואז ראו מולם את השלט המורה "רחוב רמב"ם".
הם נסעו כמה שניות עד שהגיעו לביית מספר 10.
היה זה ביית דו קומתי,כאן גר אבי עוזרו של המוכר בחנות "קטנה ומדפיסה".
הם נקשו קלות על הדלת.איש בשנות החמישים שריח טבק עז נודף מפיו פתח בפניהם את הדלת.
"שלום זה הביית של אבי?" שאל ראש המוסד.
"מה רצונכם?" שאל בקול גבוהה.
מ. מיהר לשלוף את כרטיס הזיהוי שלו והראה אותו לבן שיחו.
האיש החויר "במה זכיתי לכבוד שסוכני המוסד יבואו אלי?" שאל בקול רפה.
-"אל תיבהל,רק רצינו לשאול אותך מספר שאלות,הנוכל להכנס?" שאל ראש המוסד.
-"ודאי,הנה שבו" הציע להם האיש מקום על הספה,הוא ניגש למטבח וכעבור דקות אחדות חזר עם שתי כוסות ובקבוק שתייה.
"שתו בבקשה" אמר.הוא פתח את הבקבוק הסגור ומזג להם מיץ כתמתם לכוסות הזכוכית הגבוהות.
הם לגמו כמה לגימות בשביל הנימוס ואז החלו בסידרת שאלות אינטנסיבית...
ראש המוסד ידע איך להוציא מידע מאנשים וכעבור כמה שאלות נוקבות נשבר אבי ופתח בסיפורו:
"יום אחד ניגש אלי איש בשנות השישים המוקדמות לחייו,הוא לא הזדהה בשמו,רק אמר לי:"אנחנו יודעים בדיוק מי אתה ובמה
אתה עוסק,לכן באנו לבקש מימך שרות פעוט ותקבל בעדו שכר יפה".
הבטתי המום באיש הגבוה,מעטים ידעומי אני באמת ועד כמה אני מסובך בפשע.
רוב האנשים הכירו אותי בתור אדם אנטלגנט ומלומד החי ברמת חיים גבוהה.
תמהתי מה רוצה ממני האיש,שיערתי שהוא רוצה שאספק לו כמות גדולה של מנות סמים אך קולו החד קטע את מחשבותי:
"חדל לחלום והקשב לתפקיד המוטל עליך".
בכלל היה נראה לי כי הוא המפקד פה ולא אני,האיש שכל אנשי העולם התחתון ניגשים אליו בחיל ורעדה.
"אתה הולך לעבוד בחנות "קטנה ומדפיסה" מתקבל שם לראיון ומתחיל לעבוד,תתקבל לשם בקלות המוכר זקוק לסיוע והולך לקרוס
תחת העומס"המשיך האיש לאמר.
"מה אגיד למוכר?" שאלתי את האיש בחשש.
-"תגיד שראית את המודעה בעיתון ואתה מעוניין להתקבל לעבודה.לאחר חודש של עבודה תקבל ממני את יתר ההנחיות
ואם תסרב לי כבר אגמור איתך חשבון" נענתי ברורות.
הוא תלה את מבטו בנברשת הקריסטלית והתכונן להמשיך בסיפורו
אלא שאז רטט הביפר בכיסו של מ...
@@@@@@
שנת 1972,ה5 בספטמבר,מינכן גרמניה:
קרניים ראשונות של שמש הפציעו,ציוץ הציפורים החל כבר להשמע והאויר היה קריר ולח,אויר של בוקר.
הבוקר החל עולה על הכפר האולימפי,אך הוא לא הביא בכנפיו בשורות טובות כלל ועיקר.
בשתי שלוליות של דם התבוססו בדמם שני ספורטאים ישראליים,היה זה מראה מזויע ביותר.
אנדריי שיפשף את עיניו היה זה מחזהבלהות,שניים מחבריו היו מוטלים ארצה ללא רוח חיים,שלוליות הדם סביבם היו אדומות וגדולות.
האויר בחדר היה דחוס עד מחנק והוא לא יכל לזוז ממקומו מהסיבה הפשוטה שהיה כפות בכל גופו,לצידו ישבו חבריו שמונת הספורטאים
כפותים גם הם.
הדוחק והצפיפות היו קשים מנשוא,אוכל ומיים סופקו להם אך בקושי,מאחורהם עמדו המחבלים מכוונים אלהם רובי קלצניקוב
ומשגיחים על כל תנועה שלהם.כל תנועה מיותרת עלולה לעלות להם בחייהם.הייתה באויר שתיקה כבדה מאוד,שתיקה של פחד.
האם זה דימיון או מציאות?,האם על אדמת גרמניה רודפים שוב יהודים על רקע יהדותם לאחר השואה?.
הכל חזר בפלשבאק.אנדריי הצטער על כך שהוא נמצא על אדמת גרמניה הארורה.
הוא חזר בזכרונו כמה חדשים אחורה לכנס פתיחת האולמפיאדה המרהיב שהתקיים ב...
כן זה היה בשבת."שבת" צילצלה מילה אחת במוחו "שבת".
הכל היה נראה אז חגיגי,צוהל ומבטיח לקול תרועות ההמון,אך רבות מחשבות בלב איש.
אנדרי לא ידע דבר אחד ש"אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ונתתי שלום בארץ" ואם להבדיל הולכים בחוקות הגויים,הולכים לבתי
קרקסאות ותאטראות שלהם,מנסים להדמות להם ומחללים את השבת אז אומר הכתוב "חרב תאכלו".
הוא היה תינוק שנשבה.
גרמניה ניסתה לנהל משא ומתן עם המחבלים ואף הציעה להם סכום כסף בעד שחרור בני הערובה אך המחבלים סירבו בתוקף.
גרמניה עשתה כמה ניסיונות לחלץ את בני הערובה אך כולם נכשלו,גרמניה הוכיחה חוסר מיומנות בלחימה במצבי טרור.
העמדה של ישראל ובראשה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר הייתה לא להכנס כלל למשא ומתן עם מחבלים ולא להכנע לשום סחטנות מצידם
שעת פקיעת האולטימטום הייתה קרובה ועדיין לא היה שום פתרון מניח את הדעת.
באותו זמן בו נלקחו הספורטאים הישראלים ושניים מהם נהרגו המשיכו המשחקים האולמפיים להתקיים בקול רעש גדול.
ישראל לחצה עלהם מיד להפסיק את המשחקים,לאחר לחצים מרובים גרמניה נכנעה חלקית ועשתה הפסקה זמנית במשחקים האולמפיים,
הועד האולימפי תיכנן לקיים טקס למחרת לזכרם של שני הספורטאים שנהרגו אך לא שיערו שמספר ההרוגים יגדל פי כמה...
@@@@@@
מסגד חאסן בק יפו:
שעת צהריים,שני עובדי חברת החשמל לבושים בסרבלים כתומים של חברת החשמל וכובעי מצחיה לראשם עבדו במדרכה מול המסגד
וטיפלו בעמודי החשמל בסביבה ומתחו חוטי חשמל.הם היו נראים שקועים בעבודתם אך מידי
פעם החליפו בנהם כמה מילים שקטות.הייתה זו זוית ראיה נוחה בהחלט.
היו אלו סוכני המוסד "איקס" ו"גימס" שהתחזו לעובדי חברת החשמל.
אמש מאוחר בלילה הגניבו מצלמה נסתרת למסגד אך לא נראה בה בינתיים שום דבר חריג,התפילות התקיימו כסידרן פרט לדרשת
המואזין שהלהיטה את הההמון וגרמה לו לקום על רגליו ולזעוק "איטבח אל יהוד",הזעקות היו מפחידות וההמון היה משולהב בהחלט אך לא
היה זה דבר חדש.זכר ליוסי לא נראה בהחלט.ע"פ מידע שהגיע אלהם ע"י גורם מהימן יוסי אמור להמצא פה במסגד אך האדם לא נמצא בכל הרדיוס
הקרוב.הם החליטו לצאת לשטח ולבדוק מקרוב מה קורה.
איש לא ידע שמשקפי השמש הפשוטות שהרכיבו שני עובדי חברת החשמל היו בעצם משקפות ארוכות טווח פרי פיתוחו של המוסד,
משקפיים שאיפשרו להם לראות כל מה שקורה בחצר המסגד.איש גם לא ידע שמתחת לכובעי המצחיה שלהם מוסתרת אוזניה משוכללת בה קיבלו
שדרים מידי כמה דקות,בה גם יוכלו לדווח ולבקש עזרה בשעת הצורך.
חצר המסגד הייתה שקטה ודוממת,לפתע ניכרה תנועה