1800550 obox
סיפורים
מנה חמה - סיפור בהמשכים
פרק טו
חלי ושירה התקדמו לחנות "נקסט מן", שם מאיר חיכה עם הפלאפון.
חלי הגיעה אליו ואמרה: נעים מאוד חלי, זו חברתי שירה.
הוא התבייש טיפה, ואמר לה: שלום, אני מאיר.
שירה הייתה בהלם מחלי, מה היא מדברת ויוצרת קשר עם בנים? ואמרה שלום בשביל הנימוס...
הוא הוציא מכיסו את הפלאפון. חלי הראתה לשירה אותו, והסבירה לה מה יש בו, ואמרה לה: זה אחלה פלאפון. יש בו את כל מה שאת צריכה.
ושאלה את מאיר, זה אורנג' או סלקום?
מאיר אמר לה שזה פרוץ לשתי הרשתות.
שירה שלפה מארנקה את ה 550 ש"ח ושילמה למאיר. הוא הביא לה את המטען והסוללה הנוספת.
חלי המשיכה לדבר עם מאיר, ושאלה אותו: איפה אתה לומד?
הוא סיפר לה שלמד בישיבה טובה בירושלים, הכל היה טוב ויפה, ואז הגיע תקופה שהיה בה במשבר מבחינת הלימודים והכל היה סגור ולוחץ. וזה הקשה עליו.
חברו מהישיבה הציע לו לקנות פלאפון.
וכשהזכיר את הפלאפון, נראה על פניו מבע חרטה וצער נמהל בפניו.
והמשיך את מסכת תלאות חייו.
לאחר שקניתי את הפלאפון, חבר שלי מילא לי במכשיר gprs והוא הכניס לי סימניות של אתרים וצ'אטים, משם נכנסתי לצ'אט "בליפ".
שם "התענגתי" מכל דקה, ושרפתי את מירב זמני על הבלים ושטויות ללא שום מטרה ותכלית.
ביום בהיר אחד, המשגיח הבחין בי צועד ברחובות ירושלים כשהפלאפון חבוק בתוך ידיי, והלך אחריי מחצית השעה, ואחר מכן קרא לי בקול.
מייד הסתובבתי, ולחרדתי המשגיח עמד שם והסתכל עליי במבט של "אכן, ראיתי אותך, ממני לא תתחמק יותר".
לא היה לי הרבה מה לעשות, והתכוננתי לארוז את חפציי.
אחרי תפילת מנחה המשגיח קרא בשמי בבית המדרש, והורה לי ללכת לחדרו.
בצעדים כושלים נכנסתי לשם.
שם דיברנו, ולא האמנתי עד לאותו הרגע כמה שהוא בן אדם עם ערכים ועקרונות, ולא לחינם צועק או מעיר.
הוא אמר לי את הדברים האלה שעד היום חרוטים באותיות של אש בליבי: "תזכור לך מאירקה שלי, הדבר הזה שאתה החזקת ביד זה יצר הרע, שבור אותו, נתץ אותו וייטב לך. זה הפיל חללים".
ושאלתי אותו אם אני ממשיך בישיבה?
הוא אמר לי: דבר ראשון תשמיד את יצה"ר, אחר כך נדבר.
ידעתי שזהו המבחן שלי לחיי עולם הזה ועולם הבא, ואם אני ימשיך בישיבה או לא.
במוחי שחזרתי באותם רגעים על מה שבזבזתי, ובכל הכוח שהיה טמון בי זרקתי את הפלאפון לרצפה, והמכשיר מיותר לציין נשבר לגורמים.
המשגיח אמר לי: חזק וברוך מאירקה, תארוז את חפציך ותסע הביתה, תחפש לך ישיבה חדשה, סינן.
הייתי מזועזע. חשבתי שאם אני ישבור אז אני יישאר.
הוא התייחס אליי כאילו אני בול עץ או איזה סחורה שלא שווה או סוג ב'.
הרגשתי הכי רע בעולם, ופרצתי בדמעות בחדרו, ושפכתי את כל הכאב שהיה בתוכי. הוא אמר לי שזה מה שהראש ישיבה אמר, ואין מה לעשות.
הרגשתי כל כך רע. חזרתי לביתי שבור, אבל אמרתי: אני יתחזק, אני לא ייתן ליצר הרע בדמות משגיח לשבור אותי.
הלכתי להבחן במספר רב של ישיבות, רובם דחו אותי על הסף, ורק שתי ישיבות הסכימו לי להבחן. באחת מהישיבות אמרו שאיני חזק ביראת שמיים... וכי מאיפה לו לבשר ודם לדעת אם אני ירא שמיים או לא?!
הייתי בהלם.
באותו רגע נשברתי. החלטתי, אם ככה עולם התורה והישיבות מעולל לי, אין לי מה לחפש אצלו.
ופרשתי לרחוב.
מאז עד היום עברו שלוש שנים של כאב ודמעות בלילות, ואני עובד בירקות לצערי.
הוא שם לב ששפך את כל ליבו לפני בחורה שלא הכירה.
בעיניה של חלי נקוו דמעות, והיא הצטערה שקנתה לחברתה את הפלאפון, אך את הנעשה אין להשיב..
---------
תפילת מנחה הסתיימה סוף סוף, אמר קובי לרפול.
רפאל שכונה בפי כל תלמידי הישיבה רפול, היה מתמיד גדול, אך גם תלמיד בעייתי לא פחות, ואחד התלמידים החביבים על ראש הישיבה.
הוא גם אותו הבחור שהשפיע על צוות הישיבה לאשר הכנסת מכשירי פלאפון כשרים באישור וועדת הרבנים. לאחר חודשים של עמל, מאמציו לא היו לשווא.
הראש ישיבה הכריז בפומבי בבית המדרש, כי מעתה ואילך יהיה מותר להכניס לכותלי הישיבה מכשירים כשרים.
הדבר התקבל בישיבה בהתלהבות מצד התלמידים, ומאידך במורת רוח של הרמי"ם. אך הראש ישיבה החליט ואין להרהר אחר מעשיו.
רפול שאל את קובי, למה סוף סוף נגמר תפילת מנחה?
היום ביקרתי את הרופא, והוא הודיע לי שאני חולה בדלקת גרון ועליי לנוח מספר ימים בביתי.
אה, אם רופא אומר, כנראה שיודע על מה הוא מדבר.
קובי צחק והלך לחדרו של ראש הישיבה.
בראש מורכן דפק נקישות קצובות על הדלת...
פתוווווווח!! שאג הרב כץ מחדרו.
רעש נעליו של קובי נבלעו בתוך השטיח החדש, והרב כץ, שאג שוב, חשש שמא לא שמעו אותו: יבווווווא.
קובי עמד ממול הרב וסיפר לו שהוא לא מרגיש טוב.
הראשיבה קם ואמר לו: תיגש לרופא, ונראה מה הוא יגיד.
קובי שכבר ביקר אצל הרופא, הוציא את טופס אישור המחלה והניח אותו על השולחן.
הרב כץ עלעל בעיניו וכחכח בגרונו, והביט בקובי חליפות, ואמר לו: תלך לנוח מספר ימים, אבל אל תשכח שיש לך ישיבה.
והוסיף: תזכור שיש צוות שלם שמתגעגע אליך.
קובי צחק בשביל הנימוס.
חוש ההומור של הרב כץ נודע לתהילה בתור מלך הבדיחות-הגרועות.
קובי יצא מהישיבה עם מזוודתו. הוא טייל ברחובות בני ברק הומי האדם, וצעד לכיוון תחנתו בחזון איש.
ברח' רבי עקיבא הוא ראה דמות שמוכרת לו מאוד, ונפל לו האסימון. זה רפול.
אך מה רפול עושה ברחובות בני ברק עם ג'ינס וחולצת טריקו? הרהר בראשו. ועוד עם בחורה.. מה קורה לו? עברה מחשבה בראשו.
הוא חצה למדרכה השנייה כדי לבדוק אם אינו טועה בזיהוי, וכשהתקרב ל "רפול" נעץ בו מבט ממושך כדי שישים לב אליו.
רפול סובב את ראשו והביט בקובי במבט של "מי אתה ומה אתה רוצה מחיי!".
קובי גמר אומר בליבו שרפול לא חבר, וכבר לא ידבר עמו מטוב ועד רע.
הוא לא יכול לומר שלום לחבר חדרו? חשב בעצב, והתיישב בספסל התחנה...
--------
אביעד יצא מן החדר במהירות כדי להראות לדניאל את תוכן ההודעות.
כבר שבועיים וחצי הם לא התכתבו.
דניאל מייד נכנס לחדר וסגר את הדלת. לצידו ישב אביעד.
הם נכנסו לתפריט הפלאפון, הודעות, הודעות טקסט, דואר נכנס:
-אבא-
קובי בוקר טוב צדיק שלי, איך בישיבה? היום האישה שהתלוננה למשטרה נהרגה "מסיבות לא ברורות חחח". אנחנו נדאג לכל מי שמתנכל בצורה הכי אכזרית שאפשר.
-אבא-
קובי, בוקר טוב שוב, היכן אתה?
-אבא-
קובי??? תענה!!! אני מחכה לתשובתך.
-יעלי-
קובי, אבא אמר לי להגיד לך שתתקשר אליו בדחיפות, הוא מפחד שמישהו יפלוט על פרשיית האישה וכל האנשים שנעלמו.
-אבא-
קובי, ערב טוב! תקשיב, שתראה את זה תיישם זאת, לגבי הילדים של משפחת כהן תלמד אותם איך גונבים מאנשים תיקים, אני צריך תיקים של שוטרים, שיודעים עליי יותר מדיי, תודה ומחכה בקוצר רוח לתשובתך.
-אבא-
קובי, השוטר יוסי אליהו גר בשכונת "גני השלווה" ברמת גן.
בווווום!!! המכשיר התכבה.
דניאל שאל את אביעד: יש לך מטען?...