1800550 obox
ספיישל פורים
וורטים לפורים
הגדה של פורים חלק ג
רחצה
לאחר שירד מהשולחן , ירחץ את הכוסות וימזוג כוס רביעי.
מוציא מצה
יוציא את המצית מהכיס וידליק סיגריה ויעשן לו בנחת, ויזהר מלדבר דברי בטלה, שכל המעשן ומשוחח בדברי בטלה מעלה עליו הכתוב כאילו לא עישן, ויצטרך לחזור ולעשן שוב.
מרור
יש לאכול אוזני המן ממולאים בפרג דווקא זכר למרור שניסה המן להאכילנו, ובסופו של דבר ישתבח שמו אוכלים אנו את אוזניו. וכל האוכל ממולא בשוקולד לא יצא ידי חובה.
כורך
ימזגו יין, בירה, וארק, ולמי שיש ויסקי הרי זה משובח, לתוך כוס אחת ולאחר שכרכו המשקאות זה בזה, ויקחו אוזן המן ממולא בתמרים ויסיבו עצמם לצד ימין, ויאמר בקול רם צלול וברור.
זכר לשושן הבירה שבזמנם היו כורכים את המן במשתה היין לקיים מה שנאמר תן בני אזניך שמח בחייך ושתה בלב טוב יינך.
שולחן עורך
ישמח ליבו ותגל בטנו ההומיה, ויאכל ממעדני אשתו, ואל ישתה הרבה כי עוד נשאר חלק קטן של ההגדה, אותו חייבים לסיים, ואל ידאג, כי הגדה זו קצרה יותר מהגדה של פסח, משום כי רבו כוסות השתיה בה נתן את עינו וגרונו, וע"כ קיצרו לנו את הגדה.
נהגו לומר משניות בסעודה, נמצאים בסוף הספר במסכת פורים מן תלמוד שיכורים.
צפון
אם עדיין לא איבד את הצפון, יברך בכוונה ברכת המזון, כי מדאורייתא היא, ואם איבד את הצפון, יחפש מצפן שיורה לו הכיוון, וישתדל לאכול מן החמוצים הללו, ובידוע כי סגולתם להשאיר האדם בשכלו אם לא במלואו לפחות בחציו החמוץ.
ברך
יברך ברכת המזון, ואל ישכח לומר על הניסים , ויזכר להוסיף ברכה על היין, על הנוטעו, מביאו, מוכרו, וקונהו.
ובסיום הברכה ישתה כוס חמישי בהסיבה, כשהוא יושב על הכסא מחשש שאם ישתולל ינער את היין שבתוכו ולא יוכל להמשיך בקריאת ההגדה.
הלל
ימזוג כוס חמישי, ואל יפתח הדלת שלא יכנסו כל העוברים ושבים אשר יודעים כי זמן זה מסוגל לפרנסה טובה שנאמר כל הפושט יד נותנין לו.
אומרים ההלל מיושב כדרך בני חורין, ויש לומר אותו במהירות ובכוונה, מפני שהולך להשתעבד למיטה, ונמצא למחרת קם מאוחר ויצא שכרו בהפסדו.
אין מסיימים ההלל בברכה משום מעשה ידי טובעים ביין ואתם אומרים שירה.
לא לנו לעמוד מן השולחן כי עוד היום גדול ועוד אוכל בקערה, והכוסות אינן ריקים, למה יאמרו הגויים נרפים הם על כן הולכים לדרכיהם ולמיטותיהם, ואנחנו לא כן איתנו כי על יום טוב באנו, מה לנו לכסף ולזהב ולכל צלמי בני אדם, פה להם ולא ישתו, לשון להם ולא יטעמו, שיניים להם יטחנו אוכל, ולא יבלעוהו בגרונם, שמחו יאכלו רעים כי זמן אכילה היא שתו ושיכרו דודים כי יום פורים הוא.
אהבתי כי תשמע אזני קול קורא לאכול לחם אפפוני חבלי רעב ומצרי צמאון מצאוני צרה ויגון אמצא שמחתי באומרים לי בית היין נלך כי יישבו כסאות למשתה כוסות מלאות על גדותם מה טוב ומה נעים שבת זוללים וסובאים גם יחד, שומר שיכורים ולי יהושיע, גם אם אור עיני עזבני ישמור את רגלי מדחי.
מה אשיב ליין כל תגמולוהי עלי, כוס ישועות אשא בעוד נשמה באפי, נדרי ליין אשלם נגדה נא לכל שותיו בחצרות בית היין ערב ובוקר וצהרים הללו יין.
הללו את היין כל השותים שבחוהו כל הסובאים כי גבר טובו על כל המשקים הללוהו.
הודו לבעל הבית כי טוב – כי לעולם חסדו
יאמרו נא הבריות – כל"ח
לממלא גביעים גדולים כ ל ח
מתוק לחיך נותן זמירות בלילה כ ל ח
מדם ענבים ומבכוריהם כ ל ח
מבלי שפוך מים בתוכם כ ל ח
על ברבור אבוס ידו נטויה כ ל ח
למעננו גוזר אותו לגזרים כ ל ח
לנו היותרת והכבד אשר בתוכו כ ל ח
והנותר שלל האספסוף כ ל ח
ויאמר לערוך שולחן במדבר כ ל ח
זבח כיום זבחים גדולים כ ל ח
חלבם הקריב בספל אדירים כ ל ח
לא נסך יינו כדרכי האמורי כ ל ח
ולא נסך לשעירים אבירי בשן כ ל ח
מכל טובו נתן לרעיו נחלה כ ל ח
ולא שכח בני ביתו אמתו ועבדו כ ל ח
שבצימאונינו זכר לנו כ ל ח
ויפרקנו מן הרעב כ ל ח
לכן יברכוהו שוכן שמים כ ל ח
נשמת כל חי תברך היינות כי טוב הוא לכל בריאים ורופא לכל תחלואים, משכך אף וחמה מרחק יגון ועצב, משגב אל דל בצרה, מעורר ישנים מקיץ נרדמים ומפיל תנומה ותרדמה על עפעפי מקיצים. משיח אילמים וסוגר פה, מרבה דברים זוקף כפופים ומשפיל עומדי זקופים: פוקח עוורים ומכה בסנוורים ולך לבדך אנו נותנים היום שבח והודיה. אילו פינו רחב כים ושפתותינו רחוקות כמרחבי רקיע, וידינו פרושות למזוג הכוסות ורגלינו קלות כאיילות לרוץ אל בית היין, אין אנו מספיקים לשתות כאוות נפשנו, ולהשתכר לכבודך בחובותינו, על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הטובות שגמלת עלינו, ברעב זנתנו ובצימאון הרוויתנו מיגון הצלתנו מדאגה חילצתנו וממים המרים המאררים דיליתנו, על כן איברים שחזקת בנו ורוח ונשמה שהחזרת באפינו ולשון אשר הכבדת בפינו, הן הם יעידו ויגידו גבורותיך, כי כל פה ימלא מטוב טעמיך וכל לשון תלקק צוף דבשיך, כל יד תלקט פרי גפניך, וכל רגל תדרוך בגת ענביך וכל הלבבות ישמחו על פעילותיך, כדבר שנאמר ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן. מי כמוך מציל עני מצרתו, כי ישתה ישבח רישו, כאמור תנו שיכר לאובד ויין למרי נפש, ונאמר ושמח לבם כמו יין ובניהם יראו וישמחו יגל לבם ביין, כוס ישועות אשא ויכריע המים שוטפים חלד ויושביה השיכר שטעמו מר ואחריתו לענה, התירוש עודנו בלי גבורה, היין מתוק לחיך חזק וגיבור רם ונישא.
חסל סידור פורים כהלכתו, ככל משפטו וחוקתו, כאשר זכינו לשתות בראשיתו, כן נזכה לשתות באחריתו, בין ארור המן לברוך מרדכי לא ידענו, ושם חרבונא לטוב זכרנו, לכן עשינו כאשר נצטווינו, הנה שיכרנו איתנו ופעולתנו נכרת על פנינו.
לשנה הבאה נשתה בכפליים
וכאן שותה ארבע כוסות אחד אחרי השני בלי לעצור שלא יהיה הפסק.
מכיוון שכבר לא יוכל להחזיק מעמד, הבאנו את אחד מי יודע, והחד גדיא בקצרה. ומי שיכול אשריו ואשרי חלקו אם יפרוט אותם אחד לאחד.
שלושה עשר מי יודע, שלושה עשר אני יודע. שלושה עשר פירי החג, שנים עשר עינות מים, עשתי עשר יריעות, עשרת בני המן, תשעה ימי החג, שמונה ימי חנוכה, שבעה ימי משתה, שישה קני מנורה, חמישה חושים, ארבע כוסות בפסח, שלושה סעודות בשבת, שני ימי פורים, אחד הוא היין המשמח אלוקים ואנשים בשמים ובארץ.
חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא.
ואתא התליין ותלה את המן שרצה לתלות למרדכי שהגיד על בגתן ותרש שביקשו לשלוח יד במלך אחשוורוש שציוה להרוג את ושתי שתחתיה מלכה אסתר שהיתה מהגולה אשר הגלה נבוכדנאצר דאכל עשבא דחלקא ברדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא.
זמירות לסעודת פורים
יום זה מכובד מכל ימים, כי בו ישתה צדיק תמים.
כל השנה תעשה מלאכתך, ויום הפורים ליינך. פורים לא תעשה בו מלאכה, כי חג הוא לפרי הכרמים:
יום זה ראשון הוא לימי שיכרון, יום משתה יום עבודת גרון, על כן כל איש ביינו ירון, על שתי כוסות יבצעו תמימים.
יום זה אכול לביבות שתה יין עסיס, כי היין ייתן לכל בו ישיש. אור פני מלך כשמן כתית, מרפא לנפש ואורך ימים.
יום זה לא תחסר כל בו ושתית ושמחת, וברכת את היין על השולחן ערכת. ישמח גם העני במנות שלחת, כי אסור בפורים פנים נזעמים.
יום זה הכוסות מספרים כבודו, וגם המרתף מלא חסדו. ראו כי כל אלה עשתה ידו, כי משתה הוא לבוערים וחכמים.
יום זה יום פורים אין לשכוח, זכרו כריח הניחוח, יין מצא בו מנוח, ושם ישתו ויחליפו כוח.
היום ישתו בני אמונים, זהירים לדבש אבות ובנים. חקוק שכרון על כל פנים, מרוב יין אמיץ כוח.
יין מצא ובאו כולם בברית יחד, נשתה ונרווה אמרו כאחד. ופתחו ופצו פה אחד, ברוך הנותן לשכור כוח.
יין מצא דיבר ביינו לוט השיכור, יום הפורים זכור ושמור. וכל כדיו יחד לגמור, חזק מותניים כבן מנוח.
יין מצא העם אשר נע בשיכר תעה, ישכור לקיים מצות שתיה. לבל יעבר בם מקרה רעה, לא יישן ויתגל באהלו כנוח. יין מצא וכו'.