1800550 obox
ספיישל פסח
סיפורים ומעשיות לחג הפסח
ההגדה הסיבירית שאבדה ונמצאה
לפני כמה שנים, במהלך ניקוי יסודי של הבית לפסח, מצא לפתע אחד מנכדיו של ר' אברהם זוכמן מפתח-תקווה מחברת מקומטת, מצהיבה מיושן, בתוך ערימת חפצים ישנים. כשפתח הנכד את המחברת, מצא בה את כל נוסח ההגדה, כתוב בכתב-יד מסודר ומנוקד.
"מה זה, סבא?", שאל הנכד. ר' אברהם העיף מבט קל במחברת וצמרמורת הרעידה את כל גופו. הוא לקח את המחברת מידי נכדו, ובעיניים דומעות ליטף אותה ונשק לה. שנים חיפש את המחברת וכבר היה בטוח שאבדה. כעבור כמה ימים, ליד שולחן ה'סדר', סיפר ר' אברהם לילדיו ולנכדיו את סיפורה המלא של ההגדה המיוחדת, שכתב בהיותו ילד בן עשר במחנה גולים בסיביר הרחוקה.
הואשמו בריגול
ר' אברהם (71) נולד בעיירה קריסטינופול שבפולין, למשפחה של חסידי בעלז. בשנת ת"ש כבשו הגרמנים את העיירה. משפחת זוכמן, כמשפחות יהודיות נוספות, חצתה בגניבה את הגבול אל הצד הרוסי. הרוסים לא אהבו את החדירה של הפולנים לארצם, ומיד החילו עליהם את סעיף 11 בחוקה, שהאשים אותם בחתרנות ובריגול.
העונש היה - גלות בסיביר הרחוקה, ליד הים הלבן. זמן-מה שוכנו במחנה אסירים מגודר, עד שהועברו למקום פתוח יותר. אוכל לא היה והקור המקפיא חדר לעצמות. "בקור של ארבעים מעלות מתחת לאפס היינו הולכים ליער לחטוב עצים", נאנח אברהם.
הגדה בדפי מחברת
במחנה נמצא סידור תפילה אחד ויחיד, שיהודי מבילגריי הצליח להגניב על גופו. חג-הפסח התקרב ובא. אביו של אברהם, ר' מנחם-מענדל זוכמן, הציע לבנו להעתיק מהסידור את ההגדה. אברהם תלש זוג דפים ממחברת שורות וזוג נוסף ממחברת חשבון והחל במלאכת ההעתקה ("בבית-הספר ננזפתי קשות על הדפים החסרים ונאלצתי להמציא להם איזה סיפור").
"את השורות הראשונות כתבתי באותיות גדולות יחסית", מספר ר' אברהם. "אני זוכר את אבא ז"ל עומד מאחוריי ואומר לי: 'ילדי החביב, עם אותיות כאלה לא תצליח להגיע לקניידלאך!'... ואז התחלתי לכתוב באותיות קטנות יותר. הגעתי עד 'גאל ישראל' והנייר נגמר". בהגיע ליל-הסדר הסבה משפחת זוכמן לשולחן. לאכול לא היה כמעט כלום. אבל הגדה של פסח לפחות הייתה.
יקרה מזהב
בינתיים הוסיפה משפחת זוכמן להתגלגל: "כשהחזית הגיעה לאזורנו, אסור היה לנו,
כ'מרגלים', להימצא שם, ועל-כן הובלנו לעברה השני של רוסיה. בקרונות- משא עשינו דרך של כששת-אלפים ק"מ, עד הרפובליקה הקירגיזית. אחרי המלחמה חזרנו לפולין, משם המשכנו לגרמניה, ובשנת תש"ט זכינו לעלות ארצה".
במהלך התלאות והנדודים אבדו הדפים שעליהם כתב אברהם את ההגדה - כך לפחות סבר אברהם. ופתאום נמצאו. "ההגדה הזאת יקרה לי מאוד ולא הייתי מחליף אותה בשום הגדה אחרת, גם לא בהגדת זהב", אומר ר' אברהם בהתרגשות.
מאז, בכל שנה ושנה, בליל-הסדר, מוציא ר' אברהם את דפי ההגדה ומניח אותם על השולחן, ומספר את סיפורה לילדיו ולנכדיו. זו דרכו לזכור את 'יציאת מצרים' הפרטית שלו.