1800550 obox
ספיישל פסח
סיפורים ומעשיות לחג הפסח
דצ"ך עד"ש באח"ב
לפני למעלה ממאה שנה, בימי הצאר ניקולאי, עברה תקופה קשה על יהודי רוסיה. הייתה זו שעתן של הגזרות הקשות : גזרת חטיפת ילדים יהודים לצבא הצאר, גזרת גרוש מהכפרים השונים, גזרת סגירת בתי דפוס יהודים והאסור להדפיס ספרי קודש ועוד גזרות שונות ומשונות, אשר הצאר שונא – ישראל, שריו ויועציו המציאו כדי למרר את חיי היהודים.
אחת הגזרות הקשות ביותר הייתה ניסיונה של הממשלה הרוסית להנהיג סדרים חדשים בחינוך היהודי המקודש מדורי – דורות. אומנם נכון הוא כי יהודים לא דתיים שנקראו אז בשם "משכילים" – היו אשמים בגזרה זו לא פחות מהרוסים עצמם ואולי אף יותר. אלה רצו, ברב איולתם, לקעקע את יסודות החינוך הדתי המקודש של הדרים, תלמודי – תורה וישיבות ולהנהיג תמורת זאת חינוך חילוני שיקדם את מטרותיהם, אחרי שכל היהודים יהיו, ח"ו, כמותם.
מאליו מובן כי היהודים החרדים, ובראשם הרבנים והאדמו"רים, התנגדו בכל תקף לתכנית הרסנית זו ועשו הכול כדי להכשילה. בראש פעולת ההצלה של היהודים הנאמנים לתורה ולמצוותיה עמד רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר בעל "צמח צדק", שנקרא כך על שם סיפרו ההלכתי שאלות – ותשובות בשם זה. ה"משכילים" מצידם לא בחלו בשום אמצעים ולא נרתעו אף ממלשינות, כיד להשיג את מטרותיהם האפלות.
כאשר כינס שר החינוך הרוסי ועידה מיוחדת, בה נדונו בעיות החינוך היהודי והצעותיהם של ה"משכילים", היה האדמו"ר מליובאוויטש מראשי המדברים. יחד עם רבנים אחרים שהשתתפו בוועידה, הוא דחה נמרצות כל התערבות חיצונית בעניינים הפנימיים של היהודים ובעיקר בענייני חינוך. לא נספר לכם כאן את כל השתלשלות הועידה, אלא נסתפק באפיזודה קטנה ממנה.
כאשר הרבי מליובאוויטש עמד לעזוב את הועידה יחד עם מספר רבנים אחרים, הוא נתקל בפקיד שישב שם והושיט לעומתו הגדה של פסח. פקיד זה : שהיה משמד ושונא ישראל כדרך המשומדים, הושיט לרבי את ההגדה, באמירו כי הנה הוא יוכיח מכאן שהיהודים הרגו את יראתם של הנוצרים וכי הם משתמשים בדם נוצרי.
הרבנים נחרדו למשמע עלילה איומה זו, אשר אפילו נוצרים הגונים מסתייגים ממנה ומוקיעים אותה כחסרת יסוד. אולם עוד לפני שהיה ספק בידם לענות לו, הוא לקח את ההגדה והחל קורא : "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים": דצ"ך – עד"ש – באח"ב.
והנה – הוסיף המשומד – פירושן של מילים סודיות – "סימנים" – אלה: דצ"ך פרושו – ד'ם צ'ריכים כ'ולם; עד"ש פירושו – ע'ל ד'בר ש'הרגתם; באח"ב פירושו – ב'ן א'ל ח'י ב'שמים!
הרבנים הוכו בתדהמה לנוכח חוצפה וסילוף זה. אולם הרבי מליובאוויטש השיב לו מניה וביה : "אתה הלא משומד שמכרת נשמתך תמורת רובלים מספר. אולם מלבד זאת אתה גם בור ועם הארץ ואינך מבין את פשר הסימנים הללו. הנה הסמנים ופירושם – אמר הרבי – הקשב ושמע:
דצ"ך – פירושו: ד'ברי צ'דוקים כ'זב.
עד"ש – ע'לילת ד'ם וש'קר.
באח"ב – ב'ני א'ברהם ח'לילה ב'זאת!
המשומד נשאר עומד על עמדו בפה פעור. כל הנוכחים, אפילו לא יהודים, צחקו על מפלתו והעלו את קר רוחו של הרבי מליובאוויטש שקיים את "ענה כסיל כאיולתו".