1800550 obox
ספיישל ל"ג בעומר
תפילה - מאת: הרב ברלנד
חלק ו
אבי שבשמים, בזכות השמחה הזאת שובה אלי בהמון רחמיך, ותבנה את חרבותי, שובה אלי ובנה היכלי, ויעמוד ארמוני על כנו, ושכלי על מכונו, ודעתי על משפטו ישב, ישובו אלי כל חלקי נשמתי בקדושה אמיתית ובטהרה גדולה באמת ובאמונה שלמה, בששון ובשמחה שאינם פוסקים לנצח. בזכות רשב"י אזכה לעלות חיש קל מהרה ממעלה למעלה ומדרגה לדרגה, עד שאזכה ברחמיך לכל התשעה היכלין עילאין שגילה רשב"י, דלאו אנון נהורין ולא רוחין ולא נשמתין, ולית מאן דקימא בהו, ולא מתדבקין ולא מתידעין – כי כל השתוקקות רוחי ונשמתי יומם ולילה היא לאלו ההיכלין, שהרי לכן נוצרתי, לזכות להיכלין שהם למעלה מכל שורש ורעיון, אשר לא יכילן שום שכל והיגיון. "צמאה נפשי לאלקים לקל חי, מתי אבוא ואראה פני אלקים, מה ידידות משכנותיך, ה' צבאות, נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ה', לבי ובשרי ירננו אל קל חי", עד שאזכה גם בעולם הזה בעודי בחיי לדעת ולהכיר אותך באמת, ואזכה לעלות לכל המדרגות העליונות של הקדושה עד תכלית מדרגה העליונה, לכל מה שאפשר לאיש הישראלי לעלות ולהשיג בעולם הזה עד תכלית השלמות שאין שלמות אחריו, כי לכך ירדה הנשמה בזה העולם מרום המעלות, לעלות לצור מחצבתה, ואף למעלה משורש בריאתה, למעלה למעלה, ביתר שאת וביתר עוז.
רבונו של עולם, זכנו להתרומם ולהתעלות בימי הספירה, שהם הכנה לשבועות ל"ויחן ישראל" כאיש אחד בלב אחד, כבעת אשר זכו ל"מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר". נזכה למדרגתם הנפלאה של נשיאת חן וההתבטלות איש בפני רעהו בלב שלם, שהפכה את כל גבורותיהם לאש להבה, לקולות וברקים ולקול שופר, כי ככל שביטולם הלך וגדל – כן שמעו את קול השופר ההולך וחזק, עד שנשמעו עשרת הדברות מסוף העולם ועד סופו, "וכל העם רואים את הקולות", כי הם קולות הנשמות הנכללות זו בזו. ובכל דיבור פרחו כל הנשמות, בבחינת האחים שפרחה נשמתם מרוב ערגה וביטול, בעת שראו את יוסף, כי התגלה להם אור אין סוף, אור יוסף נועם עליון. כן תזכנו גם אנו, אבינו, גם עתה בבואנו אל הציון הקדוש, כי היה ראוי שתפרחנה נשמותינו כבעשרת הדברות, כי על ידי הציון הקדוש נשמעים הדברות, וקולם הולך מסוף העולם ועד סופו. כי היה ראוי להיות כל היום בערגה לאין סוף, לאור הצדיק המאיר מסוף העולם ועד סופו, היה ראוי לכסוף ולערוג עד כלות הנפש והגוף, עד שלא נדע מעצמנו, לא נדע מרוחנו ונשמתנו, ונעלה למעלה מכל נשמתין לעולמות נכספים נערגים ונעלמים, המתגלים בימי הספירה הקדושים, שהם בבחינת חול המועד, אשר פסח לפניהם ושבועות מאחריהם, ובפרט ביום הזה, שהוא ספירת הוד שבהוד, יום ההילולא של רשב"י, אשר זכה ל"יחידה" בתכלית מעלה העליונה.
אבינו, אל קדוש ונורא, נשגב טמיר נעלה, אנא זכנו גם אנו, להגיע לדרגה קדושה זו של יחידה, לדרגת הצדיקים שזכו ליחידה בתכלית מעלה העליונה, למען נדע שאין בלתך, אפס זולתך, ואתה יחיד בעולם כולו, ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, לעשות מטוב ועד רע. זכנו לעבוד אותך במסירות נפש עילאית כרשב"י הקדוש, עד שנגיע לביטול כל ההרגשות והישות, ונכלל באור האין סוף בתכלית השלמות, ויוכללו עשרה אקי"א בעשרה מ"ה, שהם סוד שפלות דשפלות ביטול של ביטול. נזכה להכלל איש בחברו בתכלית הבטול והשפלות, עד שנזכה למקבלין דין מן דין, ויאירו לנו כל המוחין אשר בחברינו, נזכה להיכלל ברשב"י ובצדיקים הכלולים מששים ריבוא נשמות, שזכו לכל הששים ריבוא מוחין, וקיבלו על ידי זה תורה מפי הגבורה, ושמעו בכל יום ויום את עשרת הדברות ואת קול השופר ההולך וחזק מאד, היוצא מגופא שפירא, כי בטלו כל האהבות הרעות, וזכו לשלהובין דרחימותא. ביטלו את השאור שבלב, החוקר אחרי תלמידי חכמים וצדיקי הדור, בבחינת חלק לבם לומר זה נאה וזה לא נאה.
אנא אל רחום וחנון, גלה לנו את אור העינים, של דוד יפה עינים, המתגלה באור לארבעה עשר (גימטריא דוד), והולך ואור בכל ימי הספירה עד נכון היום, עד שמגיעים לל"ג בעומר, שהוא בחינת "ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ואז מתלהב הלב בשלהובין דרחימותא, עד שהופך ללב בשר, השומע את "קול השופר הולך וחזק מאד", בבחינת מתן תורה בחג השבועות, שזוכין לה לאחר ל"ג בעומר, אשר בו התגלות סתרי תורה על ידי הצדיק האמת. אנא זכנו בזכות תורת רשב"י לצאת מן הגלות המרה – "בהאי חיבורא דאיהו ספר הזהר יפקון מן גלותא". ובזכות התנא רבי שמעון, הרמוז בפסוק: "ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית", נזכה להתגלות תורה דעתיקא סתימאה, ויתגלה משיח בן דוד, "חכלילי עינים מיין, ולבן שינים מחלב, יפה עינים וטוב רואי", הרואה בשפלותו, רק את הנקודות הטובות שבכל אחד ואחד, ומביא בעינו היפה את הגאולה השלמה.
רבונו של עולם, מלא רחמים, עומד אני לפניך באימה וביראה, ביום בו נשמת רשב"י מתנשאת להיכלות עליונים ולעולמות חדשים, ומבקש ומתחנן לפניך, החונן והנותן לאנוש בינה, אנא האר לנו את תורתו הקדושה של רבי שמעון בר יוחאי, פתח מוחנו ולבנו לסתרי תורתו, אשר בכוחם ירה חצים בנחש תתאה ובנחש עילאה, בנחש תתאה, הנאחז במלכות דמלכות, המורידנו לשאול תחתיות ומתחתיו, ובנחש עילאה, הנאחז בבינה דמלכות, בבחינת "ואת מקדש ה' טמא", אשר על ידו נחרב הבית.
אבינו אב הרחמן, כשם שהורדת את נשמת רשב"י אחר החורבן כדי שתמשיך לנו את תיקוני הגאולה, כן תאיר עלינו בחסדיך גם עתה בגלותנו המרה את התיקונים האלה הנמשכים בימי הספירה. כי בימים אלו יורה רשב"י בסטרא אחרא, בקשת בגירא, בקירטא ברומחא, עד שנשלמים ימי הספירה, ואז "סוס ורוכבו רמה בי"ם". וכשנשלמים חמישים ימי הספירה, מתבטלת הסטרא אחרא, וזוכין לראות את המרכבה העליונה ולשמוע את עשרת הדברות.
אנת הא מארי דקירטא (בעל המקלעת), דרעיא דאזיל בעאנא בגין דובין זאבין וחיון בישין, דקא אתין למיכל עאנא. קום נטיל קירטא בידך, אנת הוא קירטא קדישא דקודשא בריך הוא, דבה אזריקו תלת אבנין קדישין אבנין יקירין, דאנון תלת אבהן, אנת הוא דאתמר עלך: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה", ואנת הוא דאתמר עלך: "האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים", הרי הוא הזוהר הקדוש, שהוא אבן פינה לכל ספר שבעולם. ועלך אתמר: אבנא די מחת לצלמא, והות לטור רב ומלאת כל ארעא, עלך אתאמר: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים", המשכילים – אלו שיודעים לזרקא לה להאי אבנא, עד יפלח חץ כבדו של אותו חויא עלאה ותתאה, ומאן דקטין לחויא יהבין ליה ברתא דמלכא, דאיהי בת יחידה. וההוא אבנא מטא לאתר, דלית מאן דידע אתרהא, ומלאכין קדישין שאלין בגינה: איה מקום כבודו להעריצו, דלית מאן דידע מקומה, ואף על גב דאיהי זעירא לתתא – לעלא לית לה סוף, מאן יכיל לאגחא קרבא באתר דאנת תמן, באבנא זעירא דזריקת אזדעזעו רקיעין עד אין סוף, ומלאכין עד אין תכלית, וכל מארי מתיבתא כולהו אזדעזעו, וכי באבנא זעירא כוליה האי, כל שכן כד נחית רבי שמעון בסיפא ורומחא – וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צורריך, שנאמר עליהן: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם", דאיהי קריאת שמע וברך שם. דאיתנהו בהון מ"ט אתוון לקבל מ"ט ימי ספירת העומר, ותרי שמע ישראל דאית בהון חמשין אתון – כנגד חגא דשבועיא.
קום רבי שמעון, זריז גרמך במאני קרבא דילך, בגירא ובקשתא, בקירטא, ברומחא ובסיפא, דהא כל עלמין עילאין ותתאין, מלאכי עילאין ועילאין דעילאין וכל מארי מתיבתא בסעדך, כי עליך נאמר: "ויקח דוד חמישה חלוקי נחל אבנין מן הנחל", דאנון: הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. בהוד שבהוד, דאיהו יומא דהלולא דילך – וביה אנת משבח לקודשא בריך הוא, ואמרת "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד", ואת נטיל לון מן נחלא, דאיהו יסוד חי עלמין, וכדאנת תשוי לון בקירטא, דאיהי מלכותא קדישא – אתעבידו חד, וטבע במצחא דפלשתאה וקטיל לה. אנון חמש אבנין – דאתוון "שמע ישראל ה' אלקינו ה'", וכד שוי לן בקירטא, דאיהו שפה דילך, צריך למעבד לון כולהו "אחד". בהון קוב"ה נצח כל אומין דעלמא, ואז יקוים הפסוק: "כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", ואז עתידין כל אומין דעלמא להשתעבדא תחות ידיהו דמלכא משיחא ולאמלכא ליה לקודשא בריך הוא עליהון, כמו שנאמר: "ומלכותו בכל משלה".