1800550 obox
חנוכה
סדר הדלקת נרות חנוכה
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה:
(ביום הראשון מוסיף ואומר):
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה:
(אחר כך יאמר):
(ספרדים) - הנרות הללו אנחנו מדליקין על הנסים ועל התשועות ועל הנפלאות, שעשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושים, וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד כדי להודות לשמך על נסיך ונפלאותיך ותשועותיך:
(אשכנזים) - הנרות הללו אנו מדליקין, על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. על ידי כהניך הקדושים. וכל מצות שמונת ימי חנוכה, הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, כדי להודות ולהלל לשמך הגדול, על נסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך:
(ויש נוהגים לומר זאת):
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: ארוממך יהוה כי דליתני, ולא שמחת אויבי לי: ה' אלהי, שועתי אליך ותרפאני: ה' העלית מן שאול נפשי, חייתני מירדי בור: זמרו לה' חסידיו, והודו לזכר קדשו: כי רגע באפו חיים ברצונו, בערב ילין בכי ולבקר רינה: ואני אמרתי בשלוי, בל אמוט לעולם: ה' ברצונך העמדתה להררי עז, הסתרת פניך הייתי נבהל: אליך ה' אקרא, ואל אדני אתחנן: מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמתך: שמע ה' וחנני, ה' היה עוזר לי: הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי, ותאזרני שמחה: למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך:
(אחר כך נוהגים לומר זאת בניגון):
מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח. תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח. לעת תכין מטבח מצר המנבח. אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח:
רעות שבעה נפשי ביגון כוחי כלה. חיי מררו בקושי בשעבוד מלכות עגלה. ובידו הגדולה הוציא את הסגלה. חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן במצולה:
דביר קדשו הביאני וגם שם לא שקטתי. ובא נוגש והגלני. כי זרים עבדתי. ויין רעל מסכתי כמעט שעברתי. קץ בבל. זרובבל. לקץ שבעים נושעתי:
כרות קומת ברוש בקש אגגי בן המדתא. ונהיתה לו לפח ולמוקש למוקש וגאותו נשבתה. ראש ימיני נשאת. ואויב שמו מחית. רב בניו וקנייניו על העץ תלית:
יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים. ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים. ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים:
חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה. נקום נקמת עבדיך מאמה הרשעה. כי ארכה לנו השעה. ואין קץ לימי הרעה. דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועה שבעה: