1800550 Obox
בשנת 167 לפנה"ס החלו החשמונאים להנהיג את ההתקוממות כנגד השלטון הסלאוקי בארץ ישראל, שכונתה מרד החשמונאים.
בשנת 164 לפנה"ס (שנת ג' תקצ"ז בלוח העברי) הגיע המרד לשיאו בשחרור ירושלים ובית המקדש מעול היוונים.
הסברים לכך שימי החנוכה נמשכים שמונה ימים מופיעים בספרי חשמונאים. לפי ספר חשמונאים א',ד' חנוכת המזבח שעשו המכבים במשך שמונה ימים (כמו חנוכות המשכן ובית ראשון שנמשכו שמונה ימים) נקבעה לדורות.
לפי ספר חשמונאים ב', י', ניתן הסבר נוסף – כיוון שלא יכלו לחגוג באותה שנה את חג הסוכות חגגו אותו לאחר שחרור ירושלים:
"ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה."
מקור נוסף המתאר את החנוכה המחודשת של המקדש הוא יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים" (ספר י"ב), שקורא לחנוכה 'חג האורים':
"ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע...
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה."
תיאור נוסף של מקור החג מופיע בתפילת "על הנסים" שנאמרת בו. בתפילה זו, כבמקורות האחרים, מודגשת עזרת האל לניצחון על היוונים, שלכבודה נקבעו ימי החנוכה כימי הודיה והלל.
המאורעות שקדמו לימי החנוכה מוזכרים בספר דניאל, ברמז:
"וזרעים ממנו יעמדו וחללו המקדש המעוז והסירו התמיד ונתנו השקוץ משמם לב ומרשיעי ברית יחניף בחלקות; ועם ידעי אלהיו יחזקו ועשו. ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים. ובהכשלם יעזרו עזר מעט ונלוו עליהם רבים בחלקלקות. ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי-עוד למועד"
(פרק יא,לא-לה)
כאשר נכנסו החשמונאים להיכל, לא מצאו שמן טהור להדלקת המנורה אלא פך אחד, שיכול היה להספיק ליום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות במשך שמונה ימים עד שכתשו זיתים והפיקו שמן טהור. לכבוד נס זה קבעו חכמים את חג החנוכה, שנמשך שמונה ימים. תיאור זה של מקור ימי החנוכה מופיע בתלמוד הבבלי (שבת, כא, ב).
הסיפור על נס פך השמן מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי. ככל הנראה הסיבה לכך היא שלאחר הכיבוש הרומאי קשה לחגוג חג מדיני ולכן הבליטו חז"ל פן נוסף של ימי החנוכה.